התערוכה עוסקת בשני רבדים של "התמוטטות". הרובד הראשון, הישיר, מציג את המראה החיצוני של הסביבה הישראלית, על היבטיה השונים; אורבניים, כפריים, אנושיים, ושאריות שנותרו מהטבע הפתוח.הצילומים מאתרים מצבים המעידים על אי יציבות ומאבק בין כוחות רבי עוצמה. הרובד השני, אלגורי יותר במהותו, מנסה להצביע בעזרת הצילום ושפתו, על ארעיותם ושבריריותם של מבנים אידיאולוגיים כגון מבנים חברתיים, ערכיים, מוסריים. סדקים מרמזי שבר וקריסה פנימית, נבקעים במבנים ונחשפים במראה החיצוני- שהמצלמה קולטת ומחדדת את קיומם. שם התערוכה גורם למתבונן 'לחפש' אחר אותם בתים חדשים מתמוטטים, שנעדרים מהתצוגה. התחושה המלווה את יצירת העבודות היא שאופנות ואידיאולוגיות חדשות הן בנות חלוף ועתידות להתמוטט חדשות לבקרים ולפנות את מיקומן לכאלו חדשות יותר.