סדרת צילומים זו היא מחווה לז'אנר ההולנדי בעיקר, של ציורי טבע דומם, העוסקים בהבלות של העולם הממשי על הנאותיו החומריות, הרגשיות והשכליות. ציורי הטבע הדומם הגיחו מתוך הטפת מוסר של האמנים לפיה ניתן לראות את "הנשגב" גם בסצנות יומיומיות, אך הם מבטאים גם מחשבה על הזמן החולף לבלי שוב (למשל באמצעות פרחים, פירות נרקבים, גולגולת). עבודתי רותמת את הז'אנר אך גם את הצילום למען קריאת תיגר על הפשטות והיומיומית של תרבות ההמונים שלנו. דגש חשוב בז'אנר הציורי היה האשליה, הציור המדויק שיגרום לצופה בן זמנם לתהות - האם מונח כאן כד פרחים או שמא ציור של כד פרחים? הוא יגש להתבונן ויבין כי מדובר בהבל. אני בחרתי להתקדם בעוד מדיה ולהעלות בצופה את השאלה - האם זה ציור? לא זה צילום, איזה הבל...אני משתמשת באסתטיקה ובצבעוניות כדי למשוך את המתבונן, להוליכו שבי ולהקסימו אחר היופי, ואז לעמתו מול פרט "אמיתי", מדבקה מסופרמרקט על הגבינה הצהובה. הכל מכור, הכל ניתן לקניה. סדרה זו היא חלק ממחקר אסתטי מתמשך שלי אחר גבולות היופי, כיעור, ריקבון, התבלות, קיטש. כמו כן זהו חלק משאלה שלי, האם ניתן להניח שהקנקנן אכן מצביע על תוכנו? האם הסממנים האסטתיים שסביבנו מצביעים על תהליכי ריקבון והתמכרות להבל? (כמובן שכן).